הצהרת פנול מס' @

היינו חלשים ומעטים, ולכן נאלצנו לברוח. פינינו את היקום דרך דלת אחורית. לא היה לנו מושג לאיפה היא תוביל אותנו, אבל כל דבר, כך חשבנו, יהיה טוב יותר מהקיום האיום ההוא.

אוי, כמה טעינו.

חשדנו שזה יהיה רע למדי, אבל לא דמיינו עד כמה. לא ציפינו למצוא את עצמנו במערכת השמש הדפוקה הזו. בתור התחלה, יש בה שמש. כמה מיושן! ומכוער! והגז המגעיל והמסריח שמכסה חצי מכוכבי הלכת במערכת – כמה נורא, כמה… לא הגייני.

אבל כל זה, חוסר האופנתיות המזעזע, שלא לומר הגועל, ממש לא חשוב כשנזכרים בזוועה האמיתית שמצאנו אצלכם: הסטיה הדוחה שאתם מכנים "תודעה". זה באמת כבר היה יותר מדי. לא יכולנו לרסן את עצמנו.

וכך חיסלנו את כל החיים שעל כוכב הלכת שאתם מכנים "נוגה". אחר כך, במשך זמן ארוך מאד, ולמרות שלא הצלחנו להפטר מהאטמוספירה המזעזעת והמצחינה, הכל היה בסדר. עד שאתם הגעתם.

נו, ניאלץ להיפטר גם מכם. אבל לא לפני שנכבה את השמש המכוערת הזו שלכם.

הקשר

"אני מרגישה בטוחה הרבה יותר מאז שבלעתי את מכונת ההקלטה," היא אמרה.

"חשבתי שתרגישי בטוחה פחות, כשאת יודעת שכל פעולה שלך מוקלטת ויכולה להפוך לפומבית," אמרתי.

"כמה מיושן," הוא אמרה, ולא ניתן היה להחמיץ את נימת ההתנשאות בקולה. "אני אוהבת להיות פומבית. כולם אוהבים את זה."

"אני לא."

"אבל זה עוד כלום," היא אמרה. "החלק הטוב הוא שאני יכולה לעבור על מה שעשיתי שוב ושוב, לבדוק שהכל נכון, ולבטל את מה שלא."

"אם את כל כך עסוקה בלתקן את ההקלטה שלך," אמרתי, "מתי יש לך זמן לעשות משהו חדש?"

היא בהתה בי. לא אהבתי את המבט בעיניה.

"זו, ללא ספק, טעות," אמרה לבסוף, ואז לחשה פקודה כלשהי שביטלה את פגישתנו.

אשמח לספר לכם מי היא היתה ואפילו יותר מכך – מי אני – אבל אני לא יכול. הדבר היחיד הידוע לי הוא הדיאלוג הקצר של פגישתנו ומה שאתם קוראים כרגע. מעבר לכך אין לי שום זכרון או הקשר. כששורת הטקסט האחרונה הזו תיקרא אני, בהיותי הטקסט ולא יותר, באופן זמני או סופי, אחדל מלהתקיים.

£