הצהרת פנול מס' +

אתם יצורים מוזרים.

ראשית, אתם מחוברים מדי לגופיכם. זו תכונה משונה למדי. אני וחברי רגילים לאכלס כל כלי קיבול סביר שנקרה בדרכנו. זה מה שאמרתי לטכנאים כשהם ניתחו את הגופה החייזרית במקום אותו אתם מכנים איזור 51. למרבה הצער הם לא הבינו כלום כי בשלב הזה, במקום לאכלס את הגופה הנ"ל, כבר הייתי אחד מהם. גם הגופה ניסתה לדבר, אבל הטכנאי-לשעבר הלכוד בתוכה לא היה זריז מספיק, והם חתכו לו את הראש מהר מדי.

שנית, ומשונה בהרבה – כפי שלמדתי במהירות בתקופת הזמן הקצרה בה אכלסתי את הגוף האנושי – הוא המושג הקרוי בפיכם בשם "נישואים".

לא, אין לי כל כוונה לפרט. די אם אומר שאני כבר לא רוצה לפלוש לכוכב הלכת שלכם.

המשוואות החמות

"לחללית הזו אין מספיק כוח מוח כדי להריץ את שנינו," אמר נוטרב.

"בטח שיש לה," אמרתי. "היא מריצה אותנו עכשיו!"

"כן," הוא אמר, "כרגע אנחנו במסלול סביב כוכב הלכת, ולכת היא לא מריצה שום דבר חוץ משנינו. אבל כדי לנחות היא תזדקק למלוא היכולת שלה. ואז לא ישאר מקום בשבילך."

"אני לא דורש המון," אמרתי. "אני די פשוט."

"אני יודע," אמר נוטרב. "רק אידיוט יתגנב ככה לחללית פלישה."

"חשבתי שזה יהיה כיף!"

"מ.ש.ל."

"בסדר," אמרתי, "אז למה לא לאחסן אותי באיזה שבב זכרון, ואז להריץ אותי שוב אחרי שנחתנו?"

"אני לא סוחב עלי שבבי זכרון לכל מקום," אמר נוטרב. "מצטער, ילד."

וחילופי הדברים האלה הם כל מה שנשאר מהעותק של עצמי שהברחתי לתוך צי הפלישה לכדור הארץ.

£