האשה שלא היתה

היה היתה אשה שהשחיתה את ההיסטוריה. היא עשתה זאת בכך שבנתה מכונת זמן כדי להעניש מאהבת סרבנית. או אולי היה זה מאהב – הדבר לא ברור כיוון שהיא או הוא, שבעקבות המעשה מעולם לא נולדו, אינם זמינים לחקירה. למעשה הם אינם זמינים בשום מקום וזמן בהיסטוריה, או בבריאה, או ביקום, או בכל שם אחר בו תעדיפו לכנות את התופעה הזו.

מחיקה שכזו, יאמר מישהו בצדק, אינה יכולה להיחשב לעונש ממש, כיוון שאין כאן כל צד נענש. שימו לב לאופן המבריק בו נמנע המשפט הקודם מביטויים כגון "הצד הנענש כבר אינו מתקיים", כיוון שהנ"ל מעולם לא התקיים ולכן מעולם לא חדל מכך.

האשה אשר, באופן מבריק לא פחות, בנתה את מכונת הזמן והסירה את מאהבה הבוגדנית מהכניסו-תופעה-מועדפת-כאן, היתה יכולה להסיק כל זאת לפני שביצעה את תוכניתה ה- נו – מבריקה, אלמלא הזעם המעוור שגרם לה לבנות את מכונת הזמן מלכתחילה. היא היתה מסיקה זאת מיד לאחר מעשה – ביטוי לא מדויק במקרה המסוים הזה – אלמלא גרם המעשה הנ"ל למחיקה מיידית – עוד ביטוי שאינו מדויק – שלה עצמה מהתופעה-המועדפת, ואז – לא מדויק כנ"ל – של התופעה-המועדפת עצמה, שהוחלפה – כנ"ל – במשהו שונה לגמרי שבו אנחנו – כנ"ל – חיים – כנ"ל – כרגע – כנ"ל – ולא יודעים דבר על נשים או גברים או זמן או זעם או אהבה.

£