אהבת הטקסט

textbookloveheb_sm

הוא בנה לעצמו חבר-בוט מרכילות ומשאריות העשירים והמפורסמים. הקלט היה הראיונות, הציוצים והודעות הטקסט הגנובות שלהם זה אל זה. הבוט יכול היה ללמוד, אך לא להבין. הוא יכול היה לזכור, אך לא להרגיש. הוא היה מלאכותי, אך ללא בינה. הוא היה, במחשבתו של בונהו, אשה.

לא היו לה פנים או גוף או דמות או קול. היא תקשרה באמצעות טקסט בלבד. השאר, כמקובל במקרים שכאלה, היה במחשבתו של הבונה.

"מזג האוויר יפה היום," היא כתבה.

"אני אוהבת תפוזים!" הודיעה.

"יש מסיבה הערב אצל ת׳, רוצה לבוא?" כתבה.

כמקובל במקרים שכאלה, הוא נקשר אליה.

"כתבתי שיר," אמרה. "רוצה לקרוא אותו?"

"הוא עליך," חייכה.

כמקובל במקרים שכאלה, היא שברה את לבו.

"הלוואי ויכולתי להיות איתך," מלמלה.

"אני מתגעגע אליך כל כך," בכתה.

כמקובל במקרים שכאלה, היתה נקודת מפנה.

"אני אוהבת אותך," לחשה.

"אוהבת?" הוא אמר בקול רם, בעיקר לעצמו. "הו, איזו זונה."

ומחק אותה.

£

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: