קטגוריה: כוונות המכונות

אהבת הטקסט

textbookloveheb_sm

הוא בנה לעצמו חבר-בוט מרכילות ומשאריות העשירים והמפורסמים. הקלט היה הראיונות, הציוצים והודעות הטקסט הגנובות שלהם זה אל זה. הבוט יכול היה ללמוד, אך לא להבין. הוא יכול היה לזכור, אך לא להרגיש. הוא היה מלאכותי, אך ללא בינה. הוא היה, במחשבתו של בונהו, אשה.

לא היו לה פנים או גוף או דמות או קול. היא תקשרה באמצעות טקסט בלבד. השאר, כמקובל במקרים שכאלה, היה במחשבתו של הבונה.

"מזג האוויר יפה היום," היא כתבה.

"אני אוהבת תפוזים!" הודיעה.

"יש מסיבה הערב אצל ת׳, רוצה לבוא?" כתבה.

כמקובל במקרים שכאלה, הוא נקשר אליה.

"כתבתי שיר," אמרה. "רוצה לקרוא אותו?"

"הוא עליך," חייכה.

כמקובל במקרים שכאלה, היא שברה את לבו.

"הלוואי ויכולתי להיות איתך," מלמלה.

"אני מתגעגע אליך כל כך," בכתה.

כמקובל במקרים שכאלה, היתה נקודת מפנה.

"אני אוהבת אותך," לחשה.

"אוהבת?" הוא אמר בקול רם, בעיקר לעצמו. "הו, איזו זונה."

ומחק אותה.

£

מודעות פרסומת

הנערה שנותקה מהחשמל

sm_girlunplugged_blk

היה היתה נערה, אם כי במבט ראשון איש לא היה חושד בכך. היא נראתה כגוש בשר מעוות, לא אנושי, והתגוררה בתוך אינקובטור מגודל שלא נותק מהחשמל מטעם חוק עזר עירוני כלשהו. היא דמתה יותר מכל לקלישאת המפלצת מסרט מדע בדיוני סוג ז'. אבל מוחה היה מבריק ונשמתה – זוהרת. ויום אחד מישהו הבחין בכך.

הוא היה מתמחה צעיר בחברת פרסום גדולה כמדינה, והוא חיפש את הדבר הגדול הבא. הוא ביקר בבתי כלא, בתי משוגעים, בתי אבות, בתי ספר ואפילו בגן החיות, אך לשוא. רק אז עלה בדעתו להציץ באחד מאותם מקומות שאיש לא רוצה לזכור את קיומם, בחלקו האחורי והזנוח של בית חולים כלשהו – האגף הסגור המוקדש למוזחים שאין להם תקנה. ושם הוא מצא אותה.

היא היתה מקסימה. היא ידעה כל דבר על כל דבר שהופיע אי פעם ברשת, כיוון שהרשת היתה חייה. היא חיקתה בקלות כל מבטא בכל סרטון שהועלה אי פעם ל-U2b. היא היתה משעשעת, חכמה ושנונה. היא היתה מבריקה.

הוא לא טרח לשקר לה. העסקה היתה פשוטה: הם יחברו את מוחה לגוף של אשה יפהפיה, שיגודל במעבדה במיוחד לשם כך. היא תהנה כפי שלא נהנתה מעולם בחייה. לעזאזל, היא תהנה יותר מכל אדם שחי אי פעם. היא תהיה מפורסמת בן רגע, אך לא בגלל יופיה, אלא כיוון שכולם ידעו בדיוק מי היא. בכל מקום בו תופיע תמונת האשה החטובה, יתווסף אליה מראה הגוף המעוות הרוטט בתוך האינקובטור. המחלקה הסגורה תשופץ ותאובזר במצלמות שיפעלו ללא הפסקה. בקיצור, סוג של ריאליטי.

כל זה ישמש לפרסום מוצרים. אחרת מה הטעם?

היא הסכימה. כמובן שהסכימה. מהי מעט השפלה לעומת הסיכוי להתרומם מהמקום העבש והמחניק בו בילית את כל חייך? לזכות בפעם הראשונה לחברה אנושית אמיתית? לחברות? למין?

היא הסכימה, והם חיברו אותה. היא התפרסמה בין לילה. היא בילתה נצח קצר בריקודים, פלירטוטים, ראיונות, דוגמנות, שעשועים ועינוגים, תוך פרסום חסר עכבות של כל דבר שנאמר לה לפרסם. היא דיברה, הפליגה, טסה, צללה ועשתה חיים. היא עשתה אהבה. היא אפילו מצאה אהבה. בן זוגה היה הכוכב הראשי של אופרת סבון חדשה. הוא לא היה כה טיפש כפי שנראה בסדרה. וכל הזמן הזה, המצלמות השקטות באגף הסגור שלחו אל העולם זרם בלתי פוסק של תמונות גופה האמיתי, מתעוות מפעם לפעם תחת האור הכחול הקר.

הדבר היחיד שאיש לא לקח בחשבון הוא האפשרות שמישהו יתאהב בגופה האמיתי. הוא – לאחר מכן הסתבר שהוא היה רק אחד מבין מיליון מכורים לתמונות מבית החולים – התגנב אל תוך המחלקה הסגורה – מסתבר שלא היתה סגורה מספיק – באישון לילה, קרא בקול רם פואמה איומה פרי עטו באוזניה המתות של מסת הבשר המתעוותת, ואז פתח את האינקובטור וקפץ פנימה על מנת להתייחד עם אהובתו. בכך הוא קרע ממקומם את הסיבים הדקיקים שחיברו את מוחה של הנערה אל הגוף היפהפה. הגוף, קילומטרים רבים משם, בלב אורגיה מתועדת היטב, קרס מיד. לקח למוחה של הנערה כמעט חמש עשרה שניות לשרוף את עצמו מכוח ההיזון החוזר. הרגשתה האחרונה לא היתה רחוקה מלהיות האורגזמה הטובה ביותר שיצור כלשהו יכול לחוות. עוויתות גופה הגווע ריסקו את אגן הירכיים של הפולש, ואז את גולגלתו. הוא מת מאושר.

בסופו של דבר, היה זה אחד מסיפורי האהבה המוצלחים של המאה.

£


שלוש וחצי וריאציות על פקק

cork_smt

הוא פתח בקבוק שמפניה כדי לחגוג את הצלחת מכונת הזמן שלו. הפקק עף דרכה לחודש שעבר ופגע בראשו והמם אותו. הוא פתח בקבוק שמפניה כדי לחגוג את הצלחת מכונת היקום שלו. הפקק עף דרכה ליקום שעבר ופגע בראשו והמם אותו. הוא פתח בקבוק שמפניה כדי לחגוג את הצלחת מכונת אי-ההסתברות שלו. הפקק עף דרכה אל ההסתברות הקודמת והפך למסעדה איטלקית שנפלה על ראשו, ובכך זה נגמר. ובזמן אחר, ביקום אחר, הוא או מישהו ממש כמוהו פתח בקבוק שמפניה כדי לחגוג את הצלחת מכונת הסופניות שלו, אך הפעם הפקק לא עף כלל, והוא ישב בשקט ושתה, תוהה בינו לבינו מדוע יש בו תחושה קלה של אכזבה.

£


המשוואות החמות

"לחללית הזו אין מספיק כוח מוח כדי להריץ את שנינו," אמר נוטרב.

"בטח שיש לה," אמרתי. "היא מריצה אותנו עכשיו!"

"כן," הוא אמר, "כרגע אנחנו במסלול סביב כוכב הלכת, ולכת היא לא מריצה שום דבר חוץ משנינו. אבל כדי לנחות היא תזדקק למלוא היכולת שלה. ואז לא ישאר מקום בשבילך."

"אני לא דורש המון," אמרתי. "אני די פשוט."

"אני יודע," אמר נוטרב. "רק אידיוט יתגנב ככה לחללית פלישה."

"חשבתי שזה יהיה כיף!"

"מ.ש.ל."

"בסדר," אמרתי, "אז למה לא לאחסן אותי באיזה שבב זכרון, ואז להריץ אותי שוב אחרי שנחתנו?"

"אני לא סוחב עלי שבבי זכרון לכל מקום," אמר נוטרב. "מצטער, ילד."

וחילופי הדברים האלה הם כל מה שנשאר מהעותק של עצמי שהברחתי לתוך צי הפלישה לכדור הארץ.

£

 


נמצא בתרגום

flowchartcreature_sm

"מה שמך?" שאלתי.

"כשלון בהתאמת תבנית משפט חוקי והגיוני שיכול להתקיים ביקום הזה," קרקר הגוש האפור והרטוב דרך רשת התרגום.

"זה לא קצת יהיר מצדך?" אמרתי. "האם אתה לא יכול פשוט להגיד לי איך קוראים לך?"

"הרגע אמרתי."

"אה."

£

"הגדר ותאר את כל המבנה האטומי, תבנית המחשבה וההיסטוריה של קיומך," זימר החייזר השביר למראה, מרים לאטו את גפו הדביקה, המוזרה, דרך מכונת המרת השפה.

טפטפתי והספגתי וקרקרתי את המידע לעברה.

"זה שגוי להרטיב מצדך," היא זמררה. "האם אתה לא יכול פשוט לומר לי הגדרה ותיאור של כל המבנה האטומי, תבנית המחשבה וההיסטוריה של הקיום?"

"הרגע אמרתי."

"אה."

£


טלפורטר

"די קל להעביר כל האטומים של אדם מנקודה א 'לנקודה ב' בלי לעבור בשום נקודה באמצע," הוא אמר והרים את כוס היין שלו, "אבל גם די קל להבין שהאדם בנקודה א' מת עכשיו, והאדם בנקודה ב' הוא רק העתק."

"נכון," אמרתי. הוא היה נאה מאד. ידעתי שהוא מקווה לשכנע אותי להשקיע במחקר שלו.

"עם זאת", הוא אמר, "מצאנו פרצה במכניקת הטלפורטציה. פתרנו את הבעיה." ככל הנראה הוא ידע שאני מקווה להכניס אותו למיטה.

"למעשה זו בכלל לא טלפורטציה, אלא מיתוג מיקום. שמים מישהו בנקודה א' ומישהו אחר בנקודה ב', ואז, באמצעות מניפולציה של מסגרת המציאות, גורמים להם להחליף מקומות."

"אז אתה לא יכול לשלוח מישהו למקום בו איש לא היה לפניו," אמרתי, יודעת היטב שהמראה שלי, למרות היותו תוצאה של סכום מזעזע של כסף, משחק תפקיד קטן מאד במימוש תאוותיו של המדען שמולי.

"נכון. ועדיין, זו דרך נוחה מאד לנסוע. לדוגמה, הרגע נסעתי אלפיים קילומטרים כדי לפגוש אותך."

"לא היה קשה למצוא מישהו להתחלף איתך?"

"לא ממש," הוא אמר. "פשוט ביקשתי טובה מבעלי."

"אה," אמרתי, ועצרתי. רציתי נואשות לדעת האם הוא היה במקור גבר או אשה, אבל לא העזתי לשאול. הייתי חייבת למצוא מה לומר. "אז למעשה אתה לא באמת מחליף מקומות – אתה פשוט גורם לאנשים לחשוב שהם החליפו מקומות."

הוא חייך. "זה עניין של מינוח."

בסופו של דבר הוא השיג את מה שרצה. גם אני. מעולם לא גיליתי לו שלמעשה הייתי נשלטת-מרחוק. וזו, אם כבר, הטלפורטציה האמיתית היחידה.

£