הצהרת פנול מס' %

אני מכחיש לחלוטין ומכל וכל את ההאשמה כאילו אכלתי את גברת שוורץ. היא לא רק שגויה לחלוטין, אלא גם מעליבה. אני לא אוכל שום דבר חי. אני אף מתעב את רעיון ה"צמחונות" שלכם, כיוון שאלה להם אתם קוראים "צמחים" גם הם יצורים חיים. אני אוכל אך ורק מה שבא מן הדומם, ועל כן אינני צמחוני כי אם דוממי. מכך אפשר ללמוד עלי דבר או שניים, ובייחוד את העובדה שלא אכלתי, בשום פנים ואופן לא הייתי מסוגל לאכול, את גברת שוורץ.

למעשה, היא אכלה אותי.

יש להודות בכך שמיד לאחר מכן הקריפטו-תאים שלי השתלטו על אלה שלה ועיכלו אותה מבפנים, אך מבחינה משפטית מדובר בעובדה לא רלוונטית לחלוטין. מה עוד שזה לא היה מעשה שלי, כיוון שבזמן ההשתלטות האמורה לא הייתי קיים, בהיותי, כזכור, מעוכל על ידי גברת שוורץ. העמדתי לדין דומה לתביעת תינוק בן יומו: היא לא רק בלתי הגיונית, אלא גם לא הוגנת באופן מפלצתי.

על כן אני מבקש מבית המשפט לשחרר אותי ללא דיחוי.

האם כולכם כבר אכלתם צהריים? לא? מישהו רוצה ביס ממני?

הדלת המובילה אל הקץ

שימי לא מרגיש דבר כשהוא עובר דרך הדלת. אין רוח, אין אפקטים מיוחדים, אין שום סימן של מערבולת מורכבת של הזמן-חלל בפעולה. הוא שומע את הדלת נסגרת, ברכות, מאחוריו. החדר בו הוא נמצא כעת נראה כמו החדר שזה עתה עזב. בצדו השני, הישר מול שימי, יש דלת נוספת, ומישהו, בגבו אליו, בדיוק צועד דרכה. "היי!" הוא צועק, אבל הבחור השני עובר דרך הדלת, שנסגרת אחריו ברכות. שימי רץ אל הדלת, שנפתחת בשקט, צועד בזריזות דרכה, ומצליח לראות, בחדר החדש, את גבו של הבחור השני בעודו רץ דרך הדלת שלפניו.

"לולאת זמן, אם כן," אומר שימי בקול, ומיד מרגיש מטופש בשל כך. סוג כלשהו של רצף/לולאת-זמן, הוא חושב, מבויש. הוא עומד ללא תנועה לרגע, ואז פונה בחזרה אל הדלת שדרכה נכנס, פותח אותה ומציץ אל החדר הקודם, בו הוא רואה מישהו שעסוק בהצצה דרך הדלת הקודמת בה עבר.

"היי!" הוא צועק, ומייד, מאחוריו, מישהו צועק "היי!" לעברו. הוא מסתובב, מוכן לעמוד פנים אל פנים מול גרסה אחרת של עצמו, אך כשראשו סיים לפנות, כך גם ראשה של הגרסה השניה שלו שצעקה אליו, שכנראה מנסה לראות עותק-זמן של עצמה בהמשך הדרך.

טוב, הוא חושב. אני יכול להתגבר על זה. הוא פונה שמאלה, מביט בקיר, כך שמי שעומד בדלת יכול לראות את הפרופיל שלו. ואז, לאט, הוא מפנה את עיניו, רק את עיניו, ימינה, ורואה את הפרופיל של העותק האחר שלו העומד בדלת בתנוחה זהה.

אך האיש האחר הוא למעשה אשה.

לא לולאת זמן, אם כך.

בדיוק כשהוא מחליט לומר, "סליחה, רגע?", הוא שומע את המשפט הזה בוקע משמאלו, ומבחין בכך שגם הוא נאמר בקולה של אשה, מה שלא מסוגל לעצור בעדו מלומר "סליחה, רגע?" בעצמו, ומהאשה לימינו לחזור על כך מיד אחריו. איך יתכן שזה לא רצף/לולאת-זמן? הוא חושב. הפעולות שלנו מתואמות מדי. שום דבר לא שולט בנו. בכל רגע נתון אני יכול להחליט, נניח, לצעוק – "היי!" האשה משמאלו צועקת בדיוק לפני שהוא צועק בדיוק לפני שהאשה מימינו צועקת.

טוב. אז הנשים האלה חייבות להיות, בדרך כלשהי, אני. הוא מביט קדימה, נטול הבעה, כשמחשבה נוספת מתגנבת אל תוך מוחו. האם יתכן שהפכתי לאשה?

לאט לאט הוא מפנה את מבטו למטה. כדי להיות בטוח, הוא גם מזיז את ידו לשם. ממש למטה.

הוא לא אשה.

האם הנשים האלה הן, בדרך כלשהי, הוא?

"קוראים לי שימי," האשה משמאלו/הוא/האשה מימינו אומרים. ואז נשמע קאנון קצרצר לשלושה קולות המורכב מהמלה "חרא".

לעזאזל עם רצף הזמן-חלל המחורבן, הוא רוצה החוצה. עכשיו. מיד. הוא לוחץ על הזמזם שבכיסו. הקיר הצדי מתהפך אל תוך עצמו, ודרכו הוא יוצא החוצה. הקיר חוזר ומתהפך מאחוריו בדממה.

ומישהו אומר, "היי, שימי, אהבתי אותך יותר כשהיית אשה."

£

 


הצהרת פנול מס' .

אני פנול.


מלפתים

 

waitwhiggle_sm

מלפתים ממתינים במים. הם אורבים, אפלים ואכזרים, באגמים האפורים. מתכננים משחקי מלחמה, מזימות מדויקות במוחותיהם המחוממים. פועים כפנולים.

ואז הכל הופך פשוט יותר, כיוון שפנולים, או אפילו מלפתים מושבעים הפועים כפנולים פנויים, לא זקוקים לשום משחקי מילים.

£


הצהרת פנול מס' ~

לבשנו צורת אנשים ופרות וכלבים ועוגות גבינה, וחשבנו שזה יאפשר לנו להסתנן אל בין שורותיכם, לפלוש לכוכב הלכת שלכם ולהשתלט עליו. כשגילינו שזה גרם לנו להוליד רק אנשים ופרות וכלבים ועוגות גבינה, כבר היה מאוחר מדי. וכך – הסתננות: טוב מאד, פלישה: טוב מאד, השתלטות: נכשל. יש שיאמרו ששניים מתוך שלושה הם עדיין הישג לא רע; ובכן, הרשו לי לספר לכם שבמקרה הספציפי שלנו זה איום ונורא.


נמצא בתרגום

flowchartcreature_sm

"מה שמך?" שאלתי.

"כשלון בהתאמת תבנית משפט חוקי והגיוני שיכול להתקיים ביקום הזה," קרקר הגוש האפור והרטוב דרך רשת התרגום.

"זה לא קצת יהיר מצדך?" אמרתי. "האם אתה לא יכול פשוט להגיד לי איך קוראים לך?"

"הרגע אמרתי."

"אה."

£

"הגדר ותאר את כל המבנה האטומי, תבנית המחשבה וההיסטוריה של קיומך," זימר החייזר השביר למראה, מרים לאטו את גפו הדביקה, המוזרה, דרך מכונת המרת השפה.

טפטפתי והספגתי וקרקרתי את המידע לעברה.

"זה שגוי להרטיב מצדך," היא זמררה. "האם אתה לא יכול פשוט לומר לי הגדרה ותיאור של כל המבנה האטומי, תבנית המחשבה וההיסטוריה של הקיום?"

"הרגע אמרתי."

"אה."

£


הצהרת פנול מס' @

היינו חלשים ומעטים, ולכן נאלצנו לברוח. פינינו את היקום דרך דלת אחורית. לא היה לנו מושג לאיפה היא תוביל אותנו, אבל כל דבר, כך חשבנו, יהיה טוב יותר מהקיום האיום ההוא.

אוי, כמה טעינו.

חשדנו שזה יהיה רע למדי, אבל לא דמיינו עד כמה. לא ציפינו למצוא את עצמנו במערכת השמש הדפוקה הזו. בתור התחלה, יש בה שמש. כמה מיושן! ומכוער! והגז המגעיל והמסריח שמכסה חצי מכוכבי הלכת במערכת – כמה נורא, כמה… לא הגייני.

אבל כל זה, חוסר האופנתיות המזעזע, שלא לומר הגועל, ממש לא חשוב כשנזכרים בזוועה האמיתית שמצאנו אצלכם: הסטיה הדוחה שאתם מכנים "תודעה". זה באמת כבר היה יותר מדי. לא יכולנו לרסן את עצמנו.

וכך חיסלנו את כל החיים שעל כוכב הלכת שאתם מכנים "נוגה". אחר כך, במשך זמן ארוך מאד, ולמרות שלא הצלחנו להפטר מהאטמוספירה המזעזעת והמצחינה, הכל היה בסדר. עד שאתם הגעתם.

נו, ניאלץ להיפטר גם מכם. אבל לא לפני שנכבה את השמש המכוערת הזו שלכם.


הקשר

recordingmachinecol_sm

"אני מרגישה בטוחה הרבה יותר מאז שבלעתי את מכונת ההקלטה," היא אמרה.

"חשבתי שתרגישי בטוחה פחות, כשאת יודעת שכל פעולה שלך מוקלטת ויכולה להפוך לפומבית," אמרתי.

"כמה מיושן," הוא אמרה, ולא ניתן היה להחמיץ את נימת ההתנשאות בקולה. "אני אוהבת להיות פומבית. כולם אוהבים את זה."

"אני לא."

"אבל זה עוד כלום," היא אמרה. "החלק הטוב הוא שאני יכולה לעבור על מה שעשיתי שוב ושוב, לבדוק שהכל נכון, ולבטל את מה שלא."

"אם את כל כך עסוקה בלתקן את ההקלטה שלך," אמרתי, "מתי יש לך זמן לעשות משהו חדש?"

היא בהתה בי. לא אהבתי את המבט בעיניה.

"זו, ללא ספק, טעות," אמרה לבסוף, ואז לחשה פקודה כלשהי שביטלה את פגישתנו.

אשמח לספר לכם מי היא היתה ואפילו יותר מכך – מי אני – אבל אני לא יכול. הדבר היחיד הידוע לי הוא הדיאלוג הקצר של פגישתנו ומה שאתם קוראים כרגע. מעבר לכך אין לי שום זכרון או הקשר. כששורת הטקסט האחרונה הזו תיקרא אני, בהיותי הטקסט ולא יותר, באופן זמני או סופי, אחדל מלהתקיים.

£


הצהרת פנול מס' [

מעולם לא היה בכוונתי לפלוש לכוכב הלכת שלכם. למעשה, בעצם קיומו, כוכב הלכת שלכם פלש ליקום שלי. לכן אני יכול להצהיר בלב שלם שהצד הפוגע הוא כוכב הלכת שלכם – אתם עצמכם הופעתם רק מאוחר הרבה יותר, וזה לא שיפר כלל את מצב העניינים – ולכן עליו לקבל כל עונש שאבחר להשית עליו.

כרגע אני שוקל להשתמש בו כבובת מין, אבל יתכן שאשנה את דעתי אחר כך. הלילה הגלקטי עוד צעיר.


השפן עומד יציב

hypnobunnycol_sm

הריני להצהיר, בתפקידי כתובע המחוזי בפרט וכאזרח בכלל, שלחיות אין הכרה עצמית ואף לא נשמה," אמר השפן. הוא היה מהופנט, כמובן.

£