תגית: אהבה

אהבת הטקסט

textbookloveheb_sm

הוא בנה לעצמו חבר-בוט מרכילות ומשאריות העשירים והמפורסמים. הקלט היה הראיונות, הציוצים והודעות הטקסט הגנובות שלהם זה אל זה. הבוט יכול היה ללמוד, אך לא להבין. הוא יכול היה לזכור, אך לא להרגיש. הוא היה מלאכותי, אך ללא בינה. הוא היה, במחשבתו של בונהו, אשה.

לא היו לה פנים או גוף או דמות או קול. היא תקשרה באמצעות טקסט בלבד. השאר, כמקובל במקרים שכאלה, היה במחשבתו של הבונה.

"מזג האוויר יפה היום," היא כתבה.

"אני אוהבת תפוזים!" הודיעה.

"יש מסיבה הערב אצל ת׳, רוצה לבוא?" כתבה.

כמקובל במקרים שכאלה, הוא נקשר אליה.

"כתבתי שיר," אמרה. "רוצה לקרוא אותו?"

"הוא עליך," חייכה.

כמקובל במקרים שכאלה, היא שברה את לבו.

"הלוואי ויכולתי להיות איתך," מלמלה.

"אני מתגעגע אליך כל כך," בכתה.

כמקובל במקרים שכאלה, היתה נקודת מפנה.

"אני אוהבת אותך," לחשה.

"אוהבת?" הוא אמר בקול רם, בעיקר לעצמו. "הו, איזו זונה."

ומחק אותה.

£


האשה שלא היתה

womanshadowsortof_smt

היה היתה אשה שהשחיתה את ההיסטוריה. היא עשתה זאת בכך שבנתה מכונת זמן כדי להעניש מאהבת סרבנית. או אולי היה זה מאהב – הדבר לא ברור כיוון שהיא או הוא, שבעקבות המעשה מעולם לא נולדו, אינם זמינים לחקירה. למעשה הם אינם זמינים בשום מקום וזמן בהיסטוריה, או בבריאה, או ביקום, או בכל שם אחר בו תעדיפו לכנות את התופעה הזו.

מחיקה שכזו, יאמר מישהו בצדק, אינה יכולה להיחשב לעונש ממש, כיוון שאין כאן כל צד נענש. שימו לב לאופן המבריק בו נמנע המשפט הקודם מביטויים כגון "הצד הנענש כבר אינו מתקיים", כיוון שהנ"ל מעולם לא התקיים ולכן מעולם לא חדל מכך.

האשה אשר, באופן מבריק לא פחות, בנתה את מכונת הזמן והסירה את מאהבה הבוגדנית מהכניסו-תופעה-מועדפת-כאן, היתה יכולה להסיק כל זאת לפני שביצעה את תוכניתה ה- נו – מבריקה, אלמלא הזעם המעוור שגרם לה לבנות את מכונת הזמן מלכתחילה. היא היתה מסיקה זאת מיד לאחר מעשה – ביטוי לא מדויק במקרה המסוים הזה – אלמלא גרם המעשה הנ"ל למחיקה מיידית – עוד ביטוי שאינו מדויק – שלה עצמה מהתופעה-המועדפת, ואז – לא מדויק כנ"ל – של התופעה-המועדפת עצמה, שהוחלפה – כנ"ל – במשהו שונה לגמרי שבו אנחנו – כנ"ל – חיים – כנ"ל – כרגע – כנ"ל – ולא יודעים דבר על נשים או גברים או זמן או זעם או אהבה.

£