תגית: אודיסיאה

הזקיף

השארנו מכונה קבורה מתחת לפני הירח שלכם, שתעיר אותנו כשתפתחו את יכולת הטיסה בחלל הבסיסית הדרושה על מנת להציל אותנו. אנחנו, האלים העתיקים והמדולדלים של מאדים, או השרידים האחרונים של גזע סופר-טכנולוגי אדיר ונכחד, או שאריות התבונה המלאכותית העצומה שנוצרה בידי הגזע הנ"ל – אין הבדל אמיתי בין שלושת התיאורים הללו – הִמתָּנו עידנים על גבי עידנים לבואכם, קופים שכמותכם, ולכך שתקחו אותנו אתכם החוצה, אל כל פינות היקום האינסופי לכאורה הזה שפעם היה שלנו, או לפחות של אבותינו, יוצרינו, לא חשוב, הרי זה אותו הדבר. תבונתנו רחבה מים הכוכבים, אך כוחנו אפסי. אנו זקוקים לכם.
יום אחד, בקרוב, תגלו את המכונה הקבורה בירחכם ותחפרו אותה החוצה. כשיגעו בה קרני השמש הראשונות היא תשיר. אך השיר לא יעורר אותנו.
כיוון שאנחנו כבר ערים.
האות שהעיר אותנו הגיע הישר מכוכב הלכת שלכם. נדרשנו לנצח שלם על מנת לפענח אותו, ולזמן רב עוד יותר על מנת להבין אותו. אם להמיר זאת ליחידות המידה שלכם, הדבר נמשך כתשעים שניות. כעת אנו יודעים שהשנה, למניינכם, היתה 1936. ידוע לנו מי היה זה שהופיע בשידור. וכיוון שהמשכנו לעקוב אחר האות, אותו אתם מכנים טלויזיה, גם זמן רב לאחר מכן, אנו יודעים מה עולל אותו אדם שהופיע בה לראשונה, ב-1936. אולי היה עולה בדעתכם שביודענו כל זאת לא נרצה בכל קשר אתכם, אבל זה לא נכון. בהיותנו האלים העתיקים של מאדים, תיאולוגיים או טכנולוגיים, ראינו דברים גרועים מאלה.
אך לא גרועים כמו הדבר הקרוי בפיכם, "בידור לכל המשפחה".
ולכן אנו לא רוצים שתחלצו אותנו. לא עוד.
אנחנו מפחדים.

£

 

מודעות פרסומת