שלוש וחצי וריאציות על פקק

הוא פתח בקבוק שמפניה כדי לחגוג את הצלחת מכונת הזמן שלו. הפקק עף דרכה לחודש שעבר ופגע בראשו והמם אותו. הוא פתח בקבוק שמפניה כדי לחגוג את הצלחת מכונת היקום שלו. הפקק עף דרכה ליקום שעבר ופגע בראשו והמם אותו. הוא פתח בקבוק שמפניה כדי לחגוג את הצלחת מכונת אי-ההסתברות שלו. הפקק עף דרכה אל ההסתברות הקודמת והפך למסעדה איטלקית שנפלה על ראשו, ובכך זה נגמר. ובזמן אחר, ביקום אחר, הוא או מישהו ממש כמוהו פתח בקבוק שמפניה כדי לחגוג את הצלחת מכונת הסופניות שלו, אך הפעם הפקק לא עף כלל, והוא ישב בשקט ושתה, תוהה בינו לבינו מדוע יש בו תחושה קלה של אכזבה.

£

נמזר

היה זה צעצוע, ועם זאת לא היה. הוא נבנה בקפידה על ידי בן לציוויליזציה מתקדמת עד אימה על מנת לעזור לצעיריה ללמוד דברים שהנם, מנקודת מבט אנושית, בלתי ניתנים לתיאור. הוא התקיים במימדים רבים, שאף לא אחד מהם אמור היה להתנגש באחד מששת אלה המרכיבים את מערכת השמש של בני האנוש. אך באופן כלשהו מימד אחד שכזה התעקם, או נקרע, או אולי סתם נשחק בעקבות משחק-יתר, וכך הופיע משהו בו-זמנית לפני, במשך ואחרי קיומו של כדור הארץ. בשנה ה-52 לאחר הרעש הגדול הוא התממש כפסל מתוק ואכיל שגרם לכמה חרקים פראיים לתהות מי היו אבות אבותיהם; במאה ה-19 לאחר הנביא, בדמותו של גלגל-ענק מעוות בלונה פארק, הוא שינה את מוחה של ילדת אנוש ואפשר לה לברוח מהוריה אל היקום הסמוך, משאירה מאחוריה רק ספר מוזר שנכתב על ידי סופר דמיוני; במאה ה-14 לאחר הופעת דמויי-האנוש הוא התממש כמונולית שחור שגרם לקוף אחד להשתמש בעצם כדי להרוג את אחיו; ובמאה השניה לאחר המבול הוא טיפס מתוך המים אל היבשה, נושא איתו כמות עצומה של דגים, מהם שרדו רק שניים, זכר ונקבה.

ובלא-עתיד לא-לינארי, ציוויליזציה מתוחכמת עד אימה הבהבה למשך לא-רגע, הבליחה אל מחוץ לקיום, ואז הופיעה מחדש כמשהו שונה לגמרי. לא היה להתגשמות חדשה זו דבר במשותף עם מערכת השמש או הגזע האנושי או חרקים או ילדות קטנות או קופים, אך משום מה היא לקתה בריח קלוש של דגים.

£

גלגולון

בוקר אחד, כשאדם מת הקיץ מתוך חלומותיו הטרופים, ראה את עצמו והנה נהפך במיטתו לשרץ ענקי. מוטל היה על גבו הנוקשה כמין שריון, ולא השתוקק לדבר אלא למוות מהיר ורחום, אלא שאז הסתבר לו כי זה, למעשה, מצבו. יכול היה לזכור את הכאב המייסר, אשליית האור הלבן בקצה מנהרת אין-קץ, תחושת בינתו הנסתמת ומסתתרת ונעלמת לאטה, הידיעה הברורה שזהו הסוף, ומיד לאחר מכן הפרדת ראשו מגופו בהרף עין על ידי חרק עצום מימדים שהופיע זה פתאום ליד מיטתו, ואז הרְכָּבָת הראש הלז על גבי גוף גוץ וכרסתני, מוקף המון רגליים דקות ועלובות הנעות כה וכה בחוסר ישע.

אם כן, חשב לעצמו, כל זכרונותי מתאימים למצבי הנוכחי. עכשיו אוכל להמשיך בחיי.

£

המשוואות החמות

"לחללית הזו אין מספיק כוח מוח כדי להריץ את שנינו," אמר נוטרב.

"בטח שיש לה," אמרתי. "היא מריצה אותנו עכשיו!"

"כן," הוא אמר, "כרגע אנחנו במסלול סביב כוכב הלכת, ולכת היא לא מריצה שום דבר חוץ משנינו. אבל כדי לנחות היא תזדקק למלוא היכולת שלה. ואז לא ישאר מקום בשבילך."

"אני לא דורש המון," אמרתי. "אני די פשוט."

"אני יודע," אמר נוטרב. "רק אידיוט יתגנב ככה לחללית פלישה."

"חשבתי שזה יהיה כיף!"

"מ.ש.ל."

"בסדר," אמרתי, "אז למה לא לאחסן אותי באיזה שבב זכרון, ואז להריץ אותי שוב אחרי שנחתנו?"

"אני לא סוחב עלי שבבי זכרון לכל מקום," אמר נוטרב. "מצטער, ילד."

וחילופי הדברים האלה הם כל מה שנשאר מהעותק של עצמי שהברחתי לתוך צי הפלישה לכדור הארץ.

£

 

הקשר

"אני מרגישה בטוחה הרבה יותר מאז שבלעתי את מכונת ההקלטה," היא אמרה.

"חשבתי שתרגישי בטוחה פחות, כשאת יודעת שכל פעולה שלך מוקלטת ויכולה להפוך לפומבית," אמרתי.

"כמה מיושן," הוא אמרה, ולא ניתן היה להחמיץ את נימת ההתנשאות בקולה. "אני אוהבת להיות פומבית. כולם אוהבים את זה."

"אני לא."

"אבל זה עוד כלום," היא אמרה. "החלק הטוב הוא שאני יכולה לעבור על מה שעשיתי שוב ושוב, לבדוק שהכל נכון, ולבטל את מה שלא."

"אם את כל כך עסוקה בלתקן את ההקלטה שלך," אמרתי, "מתי יש לך זמן לעשות משהו חדש?"

היא בהתה בי. לא אהבתי את המבט בעיניה.

"זו, ללא ספק, טעות," אמרה לבסוף, ואז לחשה פקודה כלשהי שביטלה את פגישתנו.

אשמח לספר לכם מי היא היתה ואפילו יותר מכך – מי אני – אבל אני לא יכול. הדבר היחיד הידוע לי הוא הדיאלוג הקצר של פגישתנו ומה שאתם קוראים כרגע. מעבר לכך אין לי שום זכרון או הקשר. כששורת הטקסט האחרונה הזו תיקרא אני, בהיותי הטקסט ולא יותר, באופן זמני או סופי, אחדל מלהתקיים.

£