"קל מאד להעביר כל האטומים של אדם מנקודה א 'לנקודה ב' בלי לעבור בשום נקודה באמצע," הוא אמר והרים את כוס היין שלו, "אבל גם קל מאד להבין שהאדם בנקודה א' מת עכשיו, והאדם בנקודה ב' הוא רק העתק."
"נכון," אמרתי. הוא היה נאה מאד. ידעתי שהוא מקווה לשכנע אותי להשקיע במחקר שלו.
"עם זאת", הוא אמר, "מצאנו פרצה במכניקת הטלפורטציה. פתרנו את הבעיה." כנראה הבין שאני מקווה להכניס אותו למיטה.
"למעשה זו בכלל לא טלפורטציה, אלא מיתוג מיקום. שמים מישהו בנקודה א' ומישהו אחר בנקודה ב', ואז, באמצעות מניפולציה של מסגרת המציאות, גורמים להם להחליף מקומות."
"אז אתה לא יכול לשלוח מישהו למקום בו איש לא היה לפניו," אמרתי, יודעת היטב שהמראה שלי, למרות היותו תוצאה של סכום מזעזע של כסף, משחק תפקיד קטן מאד במימוש תאוותיו של המדען שמולי.
"נכון. ועדיין, זו דרך נוחה מאד לנסוע. לדוגמה, הרגע נסעתי אלפיים קילומטרים כדי לפגוש אותך."
"לא היה קשה למצוא מישהו להתחלף איתך?"
"לא ממש," הוא אמר. "פשוט ביקשתי טובה מבעלי."
"אה," אמרתי, ועצרתי. רציתי נואשות לדעת האם הוא היה במקור גבר או אשה, אבל לא העזתי לשאול. הייתי חייבת למצוא מה לומר. "אז למעשה אתה לא באמת מחליף מקומות – אתה פשוט גורם לאנשים לחשוב שהם החליפו מקומות."
הוא חייך. "זה עניין של מינוח."
בסופו של דבר הוא השיג את מה שרצה. גם אני. מעולם לא גיליתי לו שלמעשה הייתי נשלטת-מרחוק. וזו, אם כבר, הטלפורטציה האמיתית היחידה.
£
הפנולים באים! 
כתיבת תגובה